קול

קול - הקול נוצר מזרם אויר המגיע מן הריאות ועובר בין שני מיתרי הקול, המצויים בקנה הנשימה. זרם האוויר יוצר במיתרי הקול תנועה (ויברציה) מחזורית של סגירה ופתיחה. רטיטה זו של המיתרים יוצרת קול. הקול הנוצר במיתרים מוגבר על ידי תהודה בזמן שהוא עובר בקופסית הקול ובחללים נוספים (הגרון, הפה, האף). הפקת קול תקינה חיונית להפקת דיבור. 
צרידות והפרעות קול - הפרעת קול נפוצה הנה צרידות. הגורם השכיח ביותר לצרידות הוא שימוש יתר או שימוש לקוי בקול (למשל, צעקות, הגורמות למיתרי הקול להימתח או להתכווץ, וכן להאדים ולהתנפח). 
גורמים אחרים לצרידות הנם יבלות ע"ג מיתרי הקול, המופיעות בעיקר בעקבות שימוש יתר במיתרי הקול, פוליפים או ציסטות ע"ג המיתרים, דלקות גרון, עלייה של מיצי קיבה בשל פגיעה בשסתום המצוי בוושט התחתון (ריפלוקס), לחץ נפשי המתבטא בחוסר יכולת להשמיע קול למרות שמבחינה פיזיולוגית אין שום בעיה, וצרידות נוירולוגית: פגיעה בעצב המעצבב את מיתרי הקול הגורמת לשיתוק של אחד המיתרים בעוד השני ממשיך בפעולתו. בעיית קול אחרת, הקשורה לתהודה, היא אנפוף (בריחת אויר מוגברת מהאף, או לחלופין העדר זרימת אויר דרך האף). 

אבחון – ראשית יש לפנות לרופא אף-אוזן-גרון, אשר יערוך בדיקה ראשונית בלתי ישירה, במהלכה יביט במיתרי הקול באמצעות מראה. בדיקה מעמיקה יותר נעשית באמצעות אנדוסקופ, המוחדר דרך הפה או האף ומאפשר להתבונן על מיתרי הקול באמצעות מסך טלוויזיה. הרופא ירשום מהו הממצא הנראה על המיתרים, וימליץ על טיפול בהתאם.
טיפול –  הטיפול בצרידות תלוי, כמובן, בגורם. כאשר הצרידות נגרמת בשל דלקת גרון, הטיפול הוא אנטיביוטי. בעיה זו לרב חולפת ואינה מותירה זכר. במקרי חירום, לרוב אצל זמרים או מרצים הזקוקים לקולם בדחיפות, אפשר לטפל בתרופות סטרואידיות, המפחיתות את הבצקת והתהליך הדלקתי באופן זמני. צרידות שנגרמת מריפלוקס תטופל באמצעות נוגדי חומצה או ניתוח, בהתאם להחלטת הגסטרואנטרולוג. נוירולוג יטפל בבעיה שמקורה עצבי. כאשר הגורמים לצרידות הם פוליפים או ציסטות מקובל להסירם באמצעות ניתוח תחת הרדמה כללית. במקרים של צרידות עקב בעיה פונקציונלית (שימוש לא נכון או מוגזם בקול) או במקרים של יבלות ע"ג מיתרי הקול, ניתן טיפול של קלינאי תקשורת. בטיפול זה יירכשו הרגלי דיבור נכונים שיפחיתו את המאמץ הקולי ויסייעו להחלמת המיתרים.

טיפים ו"תרופות סבתא" שעשויות לעזור במקרה של צרידות
• "מנוחה קולית" - לא לאמץ יתר על המידה את מיתרי הקול, עד כמה שאפשר לשתוק ולא לדבר (אבל לא ללחוש! זה דווקא מאמץ את המיתרים), לתת למיתרים לנוח ולהחלים.
• להקפיד על הפסקות רבות ככל האפשר בדיבור (לא לדבר רצוף, נניח כמו מרצה באוניברסיטה שמדבר רצוף שעה וחצי ויותר).
• לא לצעוק. זה כולל להשתדל לא לדבר בדיבורית ברכב (גם בלי להתכוון, מדובר ממש בצעקות!), ולהשתדל לא לקרוא לילד לבוא לאכול בצעקה רמה מהמטבח, אלא לגשת לחדרו ולבקש בשקט.
• מיתרי הקול זקוקים לסביבה לחה. כדאי מאד לשתות לגימות קטנות של מים תוך כדי דיבור. אפשר גם לשאוף אדי מים רותחים (ממש כמו פעם, מעל קומקום פתוח, סיר או קערה) דרך הפה. האדים יחדרו פנימה, וילחלחו את המיתרים. ניתן להשתמש במכשיר אדים.
• מי שרגיש למוצרי חלב (לחלק מן האנשים הם גורמים להפרשה מוגברת של ליחה) – לעבור למזון דל חלב.
• אם יש נזלת, כדאי לייבש אותה (באמצעות טפטוף מי מלח, למשל).
• אם מחממים את הבית/ המשרד, להשאיר חלון פתוח, על מנת לדאוג לתחלופת אוויר.
• תרופת סבתא מצוינת - לחתוך בצל ולערבב אותו בדבש, להניח למספר שעות, ולשתות כמו סירופ (הטעם איום ונורא, וגם הריח, אבל זה מאד מאד יעיל!!). שתיית מיץ לימון סחוט יעילה אף היא. יש המוסיפים למיץ גם מעט מלח, ומגרגרים. נטורופתים ממליצים על חליטת זעתר או סמבוק.