מרכיבי השפה

לשפה מספר מרכיבים הקשורים ומשולבים זה בזה. אבני הבניין היסודיות של השפה הן המילים. אוצר המילים (סמנטיקה) כולל שמות-עצם (שולחן, כסא, שמלה, כלב, דובי, אור), פעלים (אוכל, ישנה, הולכים, לבשנו), תארים (גדול-קטן, יבש-רטוב, צבעים), מילות יחס, מילות גוף, ועוד.
אנו מצפים להופעת מילים ראשונות סביב גיל שנה. במהלך שנת החיים השנייה (עד גיל שנתיים) חלה הרחבה משמעותית של אוצר המילים. סביב גיל שנתיים אנו מצפים כי הילד יתחיל לצרף צירופי מילים פשוטים (אין אור, עוד אוטו, אבא אוכל). בהמשך יתחילו להישמע משפטים, המשתנים באורכם ובמורכבותם.  מקצרים ופשוטים (הילד לובש חולצה), עד ארוכים ומורכבים (הילד החמוד שלומד בכיתה שלי לובש חולצה אדומה חדשה שאמא שלו קנתה לו בקניון). זו בעצם התפתחות של מערכת התחביר (סינטקס), האחראית על סדר המילים וארגונן במשפטים.

תחום שפתי נוסף מתייחס לצלילי השפה (פונולוגיה), וכולל הן את היכולת להפיקם, והן מודעות לקיומם. מודעות (או ערנות) פונולוגית היא היכולת להתייחס באופן מודע להגיים המרכיבים את המילה. למשל, הידיעה שהמילה "תפוח" מתחילה בצליל ת', ומסתיימת בצליל ח'. היא בעלת 3 הברות ממש כמו המילה "נמלה", מתחרזת עם "לוח", ועוד. 
 

מרכיב שפתי חשוב הוא מערכת הצורנים של השפה (מורפולוגיה). מערכת זו מתייחסת למבנה המילה, לתוספות ולשינויים הדרושים לשינוי משמעותה. במורפולוגיה נכללים כללי דקדוק – יחיד/רבים, זכר/נקבה, בניינים, וכו'. למשל: יכולת להטות פעלים מבחינת זמנים (הלכתי, הולך, אלך), גופים (דיברתי, דיברת, דיבר), בניינים (אכל, האכיל, נאכל).
ידע על גזירות של שמות עצם (שולחן – שולחנות,
הולך – הליכה), הוספת מוספיות למילים
(פח+ון=פחון, פח+ית=פחית).

ראשית התפתחות הדקדוק חלה סביב גיל שנתיים. בגיל זה, לרשות הילד עומד רק "מילון" שמכיל את הצורות ששמע, ואותן הוא יכול להפיק. זה גיל בו נפוצות טעויות מסוג "הרבה עיפרון", "אמא קנה לי", "שני בית". טעויות אלו אמורות להעלם מהר יחסית (תוך שבועות ספורים).

בין גיל 2-5 שנים, אוצר המילים של הילד גדל בקצב אדיר, המערכת המורפולוגית נבנית ומתבססת. המערכת מכוונת את הילד לחפש חוקים וחוקיות שפועלים על חלק גדול מן המילים. אבל היות ולא כל המילים פועלות בכפוף לחוקיות זו, הילדים יוצרים המון מילים אפשריות, אך שאינן קיימות. "אני זקיק" (במקום זקוק), "אני מיכָנֶס" (במקום נכנס), "עיפרונים". ה"טעויות" הללו אינן מצביעות על קיומה של בעיה שפתית. להיפך! הן מעידות על גמישות שפתית, יצירתיות, ויכולת להכליל. הן נפוצות מאד סביב גיל 4 ואפילו 5. אם הילד אומר מילה שגויה, מייצר צורה שאינה קיימת או אינה מקובלת, כדאי לחזור ולומר את המילה בצורתה הנכונה. כדי לסייע לרכישה מורפולוגית טובה, בזמן דיבור עם הילד כדאי להזכיר צורות דקדוקיות מגוונות, הטיות שונות לכל מילה, וכמובן לקרוא ספרים (בהם יש צורות רבות שאינן שכיחות בדיבור היומיומי).

המערכת המורפולוגית הינה מורכבת ועשירה, והיא נרכשת במלואה במהלך שנות בי"ס.

 ולבסוף, תחום שפתי חשוב ומשמעותי נוסף הוא תקשורת (פרגמטיקה). הילד רוכש את כל מרכיבי השפה שהזכרנו על מנת להשתמש בהם בסיטואציה תקשורתית, ולתקשר עם בני גילו ועם המבוגרים הקרובים לו. לפיכך, עליו להיות בעל כישורי שיח כגון: יכולת לשמור על קשר עין עם בן שיחו, לשמור על תורות בשיחה, לקחת בחשבון את ידע המאזין, להיות בעל יוזמה תקשורתית.

אצל ילדים לקויי שפה או בעלי איחור ברכישת השפה, ניתן לזהות קשיים בתחומים המוזכרים. יתכן קושי בודד בתחום מסוים (למשל, קושי בשליפת מילים), או קשיים בכמה תחומים בו-זמנית (למשל, אוצר מילים מצומצם + קושי ביכולת בניית משפטים).